בעת האחרונה, אנו עדים לחשיפה מוגברת בתקשורת לנושא האכיפה בנושא דיני תעבורה. התקשורת רוגשת עקב מקרים של תאונות פגע וברח ומקרים של נהיגה בשכרות. בעקבות פסטיבל התקשורת סביב הנושא, נדמה כי אווירת רדיפה פושה בציבור, כאשר בכל שיחת סלון קוראים ידענים קולניים לעונשים חמורים, נוסח מדינות פחות מתוקנות מישראל.
לא אומר שגם דמי אינו רותח למשמע הקלות הבלתי נסבלת, לכאורה, בה אנשים לוקחים את ההגה לידיים, משל היה נשק ומבצעים עבירות תנועה. גם אני נרעד מן המחשבה "מה היה קורה אם מישהו היקר לי היה נפגע על ידי אחד מעבריינים אלה". באחת משיחות הסלון הללו, שהתקיימה באחד מהמפגשים החברתיים שלנו, נכח מישהו שלא הכרתי. בניגוד לכולנו, שופטים מלומדים אחד, אחד, כמובן, הוא ישב דומם.
מאוחר מדי, גילינו שבנוסף להיותו חבר של הזוג אשר אירח אותנו, הוא גם עורך דין תעבורה. מסתבר, שהוא לא סתם עורך דין תעבורה, אלא גם מתמחה בייצוג עברייני תנועה מכל סוג, מאנשים שנהגו בשלילה, דרך אנשים שנהגו בגילופין ועד לאנשים שהיו מעורבים בתאונות דרכים בהן נפגעו אנשים. בהתחלה היינו שקטים, אבל אז אחד מאיתנו, שאף פעם לא היה ידוע בטקט, דרש מן העורך דין, בצורה ישירה, להביע את דעתו. זה לא שבראשנו לא חלפו אותן מחשבות, אבל הוא פשוט קם ודרש לשמוע את מה שכולנו רצינו לדעת. התשובה הייתה מעוררת מחשבה, ולכן אני מרגיש חובה מסוימת לפרסם אותה.
"כעורך דין תעבורה מנוסה, אני מאזין הרבה לשיחות כאלה. אני שומע הרבה קריאות 'מי שנתפסו תחת נהיגה בשכרות, שייקברו בכלא לכל החיים!' 'צריך לתת להם עונש מוות' וקריאות דומות. אבל אחרי שאני מסיים לכעוס, אני לא יכול להימנע מלתהות, האם היו מדברים כך לו היו הם במצב הנורא בו מוצא עצמו אדם אשר ביצע תאונת דרכים?
"כולנו שוגים, כולנו לוקחים סיכונים מיותרים בחיי היום-יום - סיכונים מטופשים שיכולים להיגמר בשלום או באסון. הדבר היחיד המבדיל בינינו לאנשים המככבים במהדורות החדשות, הוא שהם הולכים לשלם את המחיר על הטעות שלהם. גם אם נדמה שהם 'יצאו בזול', או 'קיבלו פרס', הם משלמים על הטעות שלהם בכל יום מחדש. אתם יודעים מה? אנשים כל הזמן אומרים לי שהם לא מבינים איך האנשים האלה חיים עם עצמם או איך אני, כעורך דין תעבורה, יכול לייצג אותם.
'אני, במקומו הייתי...' או, 'אני במקומך הייתי...' תשלימו בעצמכם. אבל אני פוגש אותם, מסתכל להם בלבן של העיניים. אני רואה את הפחד והחרטה, אני רואה את ההורים טרוטי העיניים שבנם או ביתם במעצר או בבית החולים. בשביל אנשים האלה הדמיון שלנו הוא המציאות. אני רואה כמה הם זקוקים לעזרה. אז אני משאיר את השיפוט לשופט ומשתדל להיות עורך דין תעבורה הכי טוב שאני יכול.
"חלקכם שתיתם הערב, חלקכם סתם עייפים, בטח לפחות אחד מכם חשב לנהוג בכל זאת, כי 'זה רק חמש דקות'. אז כשאתם עומדים עם המפתחות ביד, חשבו עליי ועל השיחה הזאת. עשו מה שיכולתכם כדי לא להזדקק לשירותיי, אבל דעו שבמקרה הצורך, אעמוד גם לשירותכם".
כשיצאנו מהחברים, הנחתי לאגו בצד ונתתי לאשתי את המפתחות לרכב. לא כי שתיתי ופחדתי להיתפס בנהיגה בשכרות, לא כי הייתי עייף ופחדתי להירדם על ההגה. ידעתי שאני טרוד מדי בשביל לנהוג ושזה מספיק. למחרת, העליתי את הדברים האלה על הכתב, כדי שתוכלו לקרוא אותם גם אתם.
